<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן כ"ג</h1>
<h2>דף קה.</h2>
לשון מר רב יהודאי גאון. הא דא' רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה דוק' בלא קינוח הפה ובעי למימשא ידיה ביניה וביניה. וה"מ בלילה אבל ביממא חזי ליה, לפי פירו' מיירי אכל בשר אסור לאכול גבינה בלא קינוח הפה אפי' שהה, ורב אחא לא שמיע ליה הא דרב חסדא דקא מיבעיא ליה בשר של בין השניים מהו ורב חסדא אהדר ליה בטעמ', א"נ רב אחא שמיע ליה הא דרב חסדא, והוה קמתמה בשר שבין השיניים הואיל ושהה מה חשיב אותו בשר. והמפר' דבר' רב יהודאי אכל בשר אסור לאכול גבינה בלא קינוח הפה, הא אם קינח הפה מותר לאכול לאלתר, אכל גבינה מותר לאכול בשר בלא קינוח הפה לאלתר, לא חש לקמחייהו, דהא דאיקלע רב יצחק בריה דרב משרשיא ומקשי עליה מדתני אגרא דתרויהו סביר' להו דבעי למימשא ידיה וכ"ש קינוח הפה, ועוד מדקאמר כמה ישהא, ש"מ דבר פשוט הוא דבעי שהייא בין בשר לגבינה. ועוד דרב חסדא אייתי לעיל אשהייא, ואי דרב חסדא מיירי בלא שהייה מאי קמ"ל בין ב"ש בין ב"ה בעי קינוח הפה לכל הפחות בין בשר לגבינה. והשת' מפר' להו שיעור שהייה אמ' מר עוקב' אנא להא מילת' חלא בר חמרא דאילו אבא לא הוה אכיל גבינה אלא למחר כי השתא, ואילו אנא בהא סעודתא לא אכילנא, אבל בסעודת' אחריתי אכילנא, וכמר עוקבא קיימ' ואביו בעל נפש היה ומחמיר על עצמו, דמר עוקבא מסתמ' לא נתן דבריו לשיעורין, שאם תכף אכילה לאכילה שהיה מותר, אלא כדרך בני אדם לאחר שאכלו אין דרך לאכול עד שיתעכל המזון הראשון במיעיהן, ושיעור זה מפורש בפ' אילו דברים [נ"ג ע"ב] על משנה מי ששכח ולא בירך עד כמה יחזור ויברך כדי שיתעכל המזון במיעיו, ומפר' בגמ' כמה שיעור ר' יוחנן אמ' כל זמן שאין רעב וריש לקיש כל זמן צמא למים אחר אכילתו, ופריך והא אמ' ריש לקיש כמה שיעור עיכול כדי שיהלך בה ד' מילין ומתרץ הא באכיל' מרובה הא באכילה מועטת, וקיימ' לן כר' יוחנן דאמ' כל זמן שאין רעב, והכל לפי אכילה בין מרובה בין מועטת צריך לשהות וכפי מה שאדם מרגיל עצמו, ואף רי' לקי' לא שיער אלא כדי מהלך ד' מילין שיעור מועט כזה, אלא מפני שהדרך מעכל את האכילה. וכן פסק פר"ח דבעי שהייה בין בשר לגבינה. ירושל' פסחי' פ' אילו דברי' [ה"ד], תבשילין העולין עמו על השלחן צריכין להתבער עמו א"ר יוסי הדה אמר' הדין דאכל חובץ ובדעתי' למיכל קופד צריך מיבעריה פיסתיה.
<h2>דף קה:</h2>
גופה מים הראשונים ואחרונים חובה ואמצעיים רשות אמ' רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל. פי' בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה, שלא אכל לא בשר ולא גבינה, כיון דלא אכל ממשו של איסור לא מחמרי' לאצרוכי נטילה אפי' בלילה, אבל בין תבשיל לגבינה חובה, פי' בין תבשיל בשר הואיל ואכל גבינה בעי נטילה, ומשמ' בין תבשיל, בין תבשיל בשר לגבינה, מפני שיש בה שמנונית אבל תבשיל של גבינה לבשר אין בו שמנונית ואין מפעפע את הידים אפי' נטילה לא בעיא, ונראה דאפי' קינוח הפה לא בעי.
